"מה? אתה מרשה לאשתך לעסוק בעיצוב פנים?"

"מה? אתה מרשה לאשתך לעסוק בעיצוב פנים?...זה מקצוע כל כך חומרי" 
כן, זו שאלה אמיתית שבעלי נשאל.
בין השאלות האחרות שאנחנו נשאלים בשלוש השנים מאז שפתחתי את העסק שלי כמעצבת הום סטיילינג.
ולא משנה מה היתה תשובתו.
משנה שהשאלה הזו ודומותיה מגיעות אלי מכל הכיוונים בשלוש השנים האחרונות.
משנה שאף אחד לא מצליח להבין איך יכול להיות שעזבתי את החינוך לטובת צבע קיר וצורה של עציץ.
ואף אחד לא מבין איך הצבע והצורה מבטאים בחוץ את מה שמרגישים בפנים
ומשפיעים מבחוץ על מה שבפנים.
וזו שליחות עבורי.
וזו משמעות נעלה בשבילי.
לחבר את דור הגאולה לעוצמה של היופי. ושל העיצוב.
עיצוב וצילום: אורית לוי
זהו חלק ממכתב שכתבתי לרשימת התפוצה שלי היום בבוקר.
וציפיתי לתגובות נזעמות כמו זו:
"אני בשוק שמישהו שואל אדם אם הוא מרשה לאשתו לעסוק במקצוע כלשהו. למה צריך את רשותו של הבעל? אדם כזה צריך להעמיד במקום, ומיד".
עיצוב: אורית לוי צילום: נויה שילוני-חביב
וזה מה שעניתי:
"מסכימה איתך בהחלט.
ובעלי אכן ענה לו.
הנקודה היא עצם השאלה. ולא רק העניין המגדרי שלה.
עצם השאלה שמה פתאום המחנכת והרבנית "מעזה" לעסוק בעיצוב פנים.
זו שאלה שמעידה, לדעתי, על חוסר הבנה עמוק של מהות העיצוב ומהות החיבור בין חומר לרוח.
ואני שמחה על השותפות שלך בהלם מהשאלה...:)"
עיצוב וצילום: אורית לוי
ובגלל שאין מקרה בעולם, השתתפתי היום ביום הערכות לשנת הלימודים הבאה (אתם כבר יודעים שאני גם מורה)
והיו שם דברים משמעותיים וחשובים.
ובחלק מהיום היה קבוצות חשיבה בנושאים שונים, ואני השתתפתי בקבוצת חשיבה בנושא נראות האולפנא (כי אתם יודעים שאני גם מעצבת...:)...)
עיצוב וצילום: אורית לוי
ודיברנו על תהליך עיצוב הכיתה. ודיברנו על חשיבות מעורבות התלמידות בעיצוב הכיתה. ודיברנו על חשיבות עצם השאלה: מה עושה לי טוב? איזה צבע נעים לי? איזה חומר משמח אותי?
ודיברנו שעצם האמון שניתן לחוש האסתטי של הבנות, ועצם ההנכחה שלו, יתן להן אמון בעצמן, ויתן להן אמון בגוף שלהן. כן, עד כדי כך. בטחון בגוף יתחיל באמון בתחושות הגוף, יתחיל באמון העדפות האסתטיקה של הנפש. ואז...

אז גם יבוא אמון בדרכנו החינוכית, אמון בתורה, אמון בקודש.
ואני מאמינה בזה בכל נפשי ומאודי.
ואני רואה את זה מתרחש.
וזו גאולה.

עיצוב וצילום: אורית לוי
כי בגלות, התרחקנו מעל אדמתנו וגלינו מבתינו והדחקנו את חומרנו ואת גופנו ואת יופיינו.

ובגאולה: "וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא". (יחזקאל ל"ו, ח) הגאולה מתחילה בפריחה חומרית. ומה זה פריחה חומרית? זה רק הקמת קיבוצים ויבוש ביצות? גם. וזה גם הקמת המדינה והקמת צה"ל ו... עוד כל כך הרבה.
וזה גם הקמת בתים ודאגה לפריחתם. 
ואיך מפריחים בתים? מעצבים בצבע, בטפט, בתאורה, בקומפוזיציה. ואז גם הנפש פורחת והגוף פורח. 
וזו גאולה.

עיצוב וצילום: אורית לוי
ולא רק בתים אנחנו רוצים להפריח. גם כיתות. גם מרחבי לימוד. גם בגדים. גם גוף.
וכן, הבנתם גם למה היה חשוב לי לפתח את "הנוסחה לכיתה מצמיחה".

מתוך הבנה שהגוף, החומר, הארציות בארץ ישראל גבוהים כמו הנשמה.
וכך כותב הרב קוק בשמונה קבצים:
"...
אמונה בקדושת הארץ, אמונת זה סדר זרעים, שמאמין בחי העולמים וזורע. כל תשובתנו תעלה בידינו רק אם תהיה עם כל הוד רוחניותה, גם תשובה גשמית יוצרת דם בריא, בשר בריא, גופים חטובים ואיתנים, רוח לוהט זורח על שרירים חזקים. בגבורת הבשר תאיר הנשמה הנחלשת, תחיית המתים בגויות...בארץ ישראל אפשר להשיג איך שהבשר של הגוף הישראלי הוא קדוש ממש כקדושת הנשמה...".
ואם יורשה לי, בעיצוב הבית תאיר הנשמה, ביופי תהיה תחיית המתים של החומריות שנחלשה בגלות.
ובארץ ישראל אפשר להבין איך החומריות הישראלית קדושה ממש כקדושת הנשמה.
ממש.
עכשיו אתם מבינים איך עוזבים את החינוך כדי לעסוק בקדושה?

ו...
וואו...
יש לי עוד כל כך הרבה לכתוב על זה ולדבר את זה.
אבל נראה לי שזהו להיום.
עם טעימות מכמה פרויקטים שלי, שאתם כבר מכירים.




שלכם,
עם הרבה אהבה ואיחולי שנת לימודים שמחה ומוצלחת לכולם
אורית






תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

חדר כביסה - לא מה שחשבתם...

חדר שהוא פרס. לכל מי שנכנס אליו.